שמעתם פעם שיחה קולחת בלי הומור?
כך גם באמנות. אי אפשר לדמיין תקשורת ויזואלית מוצלחת בלי הומור, בדיחה או לפחות
עקיצה. אבל, כמה שזה לא מפתיע, דווקא השילוב הזה – בין ההומור והאמנות -עדיין די
נדיר. למה עדיין? כי כך היה הדבר לאורך מאות שנים – בציור השתלטו מגמות
"רציניות" (ז'אנרים"). ואם תרצו דוגמה נוספת – כך היה גם בתחומי
אמנות אחרים. היוונים העתיקים בכלל הפרידו בין הקומדיה והטרגדיה, והגדירו ביניהם
היררכיה נוקשה: הקומדיה נתפסה כאמנות לעם. בלבד. נקודה. היחס הזה נשמר לאורך שנים
רבות והתחיל להשתנות די מאוחר. המצב עדיין רחוק מהשינוי המהותי.
הראשונים בלאמץ את השפה המצחיקה
ככלי לביטוי העצמי היו דווקא המאיירים ואנשי הפרסום. אך גם היום, כשאתם מדברים על
ההומור עם גרפיקאים, הם מנסים לתרגם את המסרים לשפה הוויזואלית... ואיכשהו זה תמיד
נתקע בדרך... מצד שני, תנסו אתם לתרגם איזו בדיחה לציור... קשה, אה? אז, מסתבר
שהסוד הוא בכך שמאחורי כל בדיחה מתיישב לו מבע לשוני. כן-כן, השפה שלנו משפיעה
עלינו עד כדי כך שגם בתקשורת הוויזואלית אנחנו מחפשים משחק בין המילים והמושגים,
בדיוק כמו בתקשורת הוורבאלית.
המאיירים של היום החלו לפתח שיטות
מתוחכמות כדי להפוך את המסרים למצחיקים ושנונים. לא פלא שיוצרי העיצוב המבריק הזה
(ראו בתמונה) בחרו לשחק עם המילה "deadline".
הקו (line) פתאום מקבל מחיצה ומתחלק לשניים,
בדיוק כמו במבנה המילה - dead-line. בהתאם לכך כל אחד מהחלקים מקבל גם צבע משלו, וצבע ניגודי. "לא
מספיק" – חשב המוח היצירתי של האמן, והחליט לחדד את "כוונת
המשורר". כך, על הקו נוספו דמויות שמוסיפות את הפלפל: המוות – איך לא? –
מקבלת האנשה ע''י גלימה עם חרמש. ו... החיים – פרשנות של כתיבת עבודה על המחשב. ועכשיו, גולשים יקרים
(שמבלים את רוב יומם מול המסך), תנסו שלא להסכים עם פרשנות המילה deadline ;)
ואגב, שיהיה ברור - רוב
המעצבים הם אנשים מאוד מצחיקים בחיים. ואולי אפילו האנשים הכי מצחיקים בין כל
המקצועות. ועכשיו תבינו שכדי לצחוק בציור צריך להיות מאוד, אבל מאוד יצירתיים.
ואין שום סיבה שהיצירתיות הזאת לא תחשב לאמנות גבוהה J כך
או אחרת, העיצוב המצחיק מקבל תאוצה בימינו. ואם אתם רוצים להיות in – תעקבו אחר השינויים, תצטיידו בפרטי אמנות שמצחיקים אתכם, משדרים
מסרים שנונים ומשמחים. אגב, טישרטים מעוצבים – זו היא בהחלט הדרך ;)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה