מאמרים על עיצוב ואמנות





"איך אתה יכול לבקר מדינה שהגופן הלאומי שלה הוא Gill Sans?" 

או, העיצוב הבריטי העכשווי


"איך אתה יכול לבקר מדינה שהגופן הלאומי שלה הוא Gill Sans?" – שאלה פעם המעצבת האמריקאית ג'סיקה הלפנד על העיצוב הבריטי.
גופן Gill Sans במשקלים שונים (עובי שונה)

בריטניה נחשבת היום לאחת המעצמות הגדולות בתחום העיצוב, ובין היתר – העיצוב הגראפי.
אבל זה התחיל לא מזמן, רק בשנות ה-80. למה דווקא אז? ככה. הבריטים עצמם מעידים שאז... קרה להם משהו.

זה התחיל ממוזיקת פופ כאשר בבת אחת קמו להם מספר מעצבים גדולים שעסקו בעיצוב העטיפות לאלבומי מוזיקה, כמו מלקולם גרט (Malcolm Garrett), פטר סביל (Peter Saville) ונביל ברודי (Neville Brody). אבל, זה לא נגמר כאן.

הבריטים מתבדחים שאם אתה לא יכול לנגן בלהקה, עליך לעשות את הדבר הטוב הבא – להפוך למעצב גראפי. ומאז שנות ה-80 אלפי תלמידים כל שנה מחפשים את עצמם בין כותלי המוסדות לכל סוג של עיצוב.
טוב, ישנם גם בודדים שעשו את הדרך ההפוכה, כמו אלן ריקמן (כן-כן, השחקן האגדי שגילם את סברוס סנייפ בסדרת הארי פוטר). אבל, אין ספק שמדובר בכישרון ענק שרק החליף שפה אומנותית, ובלעדיו לא היינו זוכים לסדרת דמויות מבריקה 

ובינתיים, קדחת העיצוב הבריטית לא פסקה. אז, מה הוא העיצוב הבריטי העכשווי?

יש האומרים שיש בו לא מעט מן העיצוב המערבי הטיפוסי של החברה המתועשת – עיצוב מוקפד, מלוטש שמדבר בשפה הבינלאומית שאין בה שום דבר בריטי והוא, למעשה, עיצוב די אנונימי וחסר ייחוד. אחרים מציינים בו מקהלה רב-גונית של מעצבים מוכשרים שכל אחד מהם בוחר את תחום העיצוב והשפעתו – ממוסיקה עד פוליטיקה – ובתקשורת ויזואלית זאת נולד העיצוב הבריטי שהתכונה הבולטת שלו היא החיפוש עצמו. 
כך או אחרת, התשוקה לעיצוב היא זו שעושה את ההבדל. ובינתיים העם הבריטי מרוויח מזה סביבה עיצובית תוססת במיוחד.

אז, איפה ישראל על המפה? טוב... אנחנו, כידוע, עוד צעירים והדרך עוד לפנינו. אבל, אין ספק שבשנים האחרונות גם אצלנו החלו שינויים משמחים. ואם נחפש - בוודאי שנמצא את הדרך שלנו ונשמיע גם את קולנו בתחום העיצוב. ובינתיים, בקרו באתרי העיצוב הישראליים, חפשו והתעניינו בעיצוב. ואנחנו מצדנו נעדכן על החידושים. וכמובן, שתפו אותנו ברעיונות שלכם כאן או בדף הפייסבוק שלנו:





**********************************************

עיצוב אסימטרי

...או, איך להעניק חיים לטישרט שלכם?

לשים משפט באמצע הטישרט... – זה כמו לגרוב גרביים עם סנדלים. אף אחד לא מת מהתקפת פגז האופנה, אבל, איך נאמר בעדינות, לא יפה...

וכמובן, וידוי קטן: כשמעצבים מחפשים חיים קלים – זה בדיוק מה שהם עושים עם החולצה שלכם – ממרכזים את העיצוב באמצע הטישרט.

אבל בדיוק ברגע זה הטישרט שלכם מת. ז''ל. תתעקשו להזדכות בקופה J

מה עושים? דווקא העיצוב האסימטרי הוא זה שמעניק לטישרט שלכם חיים. למה? כי אסימטריות מעניקה תנועה ודינאמיות. היא משאירה מקום לפרשנות, ומדרבנת את הדמיון שלכם לעוף כדי למלא את החלל הריק.

כי לא חייבים להגיד הכל במילים כדי להעביר את המסר. סוג של משפט חסר, משחק מילים, וסגנון לגמרי לגיטימי מבחינה דקדוקית ;)

http://www.graphyness.co.il/#!product/prd1/2397526001/1061.-inspiration


כך התחוללה המהפכה העיצובית: העיצוב הישן והקנוני המשיך למרכז תכנים, כאשר העיצוב החדש והאסימטרי אומץ ע''י המודרניסטים, שבר את הסדר המצופה של המילים, והכניס חרוזים בין השורות והטיפוגרפיה.

עד היום העיצוב האסימטרי הלך באופן מסורתי יד ביד עם רקע לבן. זה העניק לצופה השליה של עיצוב מינימליסטי ונקי. רוצים גם אתם להשפיע על העיצוב – נסו לשחק עם העיצובים שלכם על רקעים וצבעים שונים:


ניתן להזמין טישרטים במגוון צבעים אונליין: www.graphyness.co.il

********************************************

הומור ואמנות. האם יש קשר? 


שמעתם פעם שיחה קולחת בלי הומור? כך גם באמנות. אי אפשר לדמיין תקשורת ויזואלית מוצלחת בלי הומור, בדיחה או לפחות עקיצה. אבל, כמה שזה לא מפתיע, דווקא השילוב הזה – בין ההומור והאמנות -עדיין די נדיר. למה עדיין? כי כך היה הדבר לאורך מאות שנים – בציור השתלטו מגמות "רציניות" (ז'אנרים"). ואם תרצו דוגמה נוספת – כך היה גם בתחומי אמנות אחרים. היוונים העתיקים בכלל הפרידו בין הקומדיה והטרגדיה, והגדירו ביניהם היררכיה נוקשה: הקומדיה נתפסה כאמנות לעם. בלבד. נקודה. היחס הזה נשמר לאורך שנים רבות והתחיל להשתנות די מאוחר. המצב עדיין רחוק מהשינוי המהותי.

הראשונים בלאמץ את השפה המצחיקה ככלי לביטוי העצמי היו דווקא המאיירים ואנשי הפרסום. אך גם היום, כשאתם מדברים על ההומור עם גרפיקאים, הם מנסים לתרגם את המסרים לשפה הוויזואלית... ואיכשהו זה תמיד נתקע בדרך... מצד שני, תנסו אתם לתרגם איזו בדיחה לציור... קשה, אה? אז, מסתבר שהסוד הוא בכך שמאחורי כל בדיחה מתיישב לו מבע לשוני. כן-כן, השפה שלנו משפיעה עלינו עד כדי כך שגם בתקשורת הוויזואלית אנחנו מחפשים משחק בין המילים והמושגים, בדיוק כמו בתקשורת הוורבאלית.

המאיירים של היום החלו לפתח שיטות מתוחכמות כדי להפוך את המסרים למצחיקים ושנונים. לא פלא שיוצרי העיצוב המבריק הזה (ראו בתמונה) בחרו לשחק עם המילה "deadline".


http://www.graphyness.co.il/#!product/prd1/1809394655/6004.-deadline

הקו (line) פתאום מקבל מחיצה ומתחלק לשניים, בדיוק כמו במבנה המילה - dead-line. בהתאם לכך כל אחד מהחלקים מקבל גם צבע משלו, וצבע ניגודי. "לא מספיק" – חשב המוח היצירתי של האמן, והחליט לחדד את "כוונת המשורר". כך, על הקו נוספו דמויות שמוסיפות את הפלפל: המוות – איך לא? – מקבלת האנשה ע''י גלימה עם חרמש.  ו... החיים – פרשנות של כתיבת עבודה על המחשב. ועכשיו, גולשים יקרים (שמבלים את רוב יומם מול המסך), תנסו שלא להסכים עם פרשנות המילה deadline ;)

ואגב, שיהיה ברור - רוב המעצבים הם אנשים מאוד מצחיקים בחיים. ואולי אפילו האנשים הכי מצחיקים בין כל המקצועות. ועכשיו תבינו שכדי לצחוק בציור צריך להיות מאוד, אבל מאוד יצירתיים. ואין שום סיבה שהיצירתיות הזאת לא תחשב לאמנות גבוהה J כך או אחרת, העיצוב המצחיק מקבל תאוצה בימינו. ואם אתם רוצים להיות in – תעקבו אחר השינויים, תצטיידו בפרטי אמנות שמצחיקים אתכם, משדרים מסרים שנונים ומשמחים. אגב, טישרטים מעוצבים – זו היא בהחלט הדרך ;)





*************************************************


מה הסוד של טישרט מוצלח?

טישרטים זה בדרך כלל שילוב של מספר תחומים – בד, תפירה, עיצוב, הדפס. לפעמים מאחוריו מסתתר גם סיפור אישי, זיכרון על המקומות, משהו שגורם לנו ללבוש אותו שוב ושוב.

אז, איך בדיוק נולד טישרט מוצלח? קשה למצוא את התשובה בין הטישרטים שמודפסים בהיקפים מסחריים. המהירות של פס הייצור, מה לעשות, פעמים רבות פוגעת בעיצוב, בהדפס או בשילוב של כל השלבים. הסוד, כרגיל, נמצא בפרטים הקטנים. והוא – הטאצ' האישי. מתוך החיפוש אחר הטאצ' החמקמק הזה פיתחנו ליין של חולצות ייחודיות, במטרה אחת - לפתח דגמים שלא תמצאו בשום מקום אחר.

מאתגר? ללא כל ספק. ויותר מכל – הגענו למסקנה שהמבחן הכי גדול למוצר – זה הוא מבחן המציאות: האם הסנדלר ינעל את הסנדלים שעשה בעצמו, ביומיום? :) כך גם אנחנו מפתחים דגמים שהיינו לובשים בעצמנו. בלי פשרות.




הסוד הנוסף – זו היא איכות הבדים של החולצות, והתפירה. מיליוני טישרטים מיובאים מדי שנה לישראל מהמפעלים מחו''ל, בעיקר מארצות מרוחקות במזרח. אבל, גם כאן כמו בכל דבר שמיוצר בסיטונאות – האיכות קובעת הכל. כך, אחרי עיון בדגמים וחברות רבות מצאנו טישרטים מבדים איכותיים, בתפירה מדויקת וקפדנית שתייצג את העיצובים שלנו במגוון רחב של צבעים.

וההדפס הוא בהתאם: באמצעות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות יצרנו שילובים ייחודיים של טכניקות שונות, כדי לתת לצבעים איכותיים לדבר בעד עצמם.

ואז עלתה שאלת החוויה... הסנדלר הבין שבלי להתחבר למה שהוא עושה זה פשוט לא שם... J התשוקה לחיפוש ופיתוח – זו היא מילת המפתח שלנו, זה מה שמניע אותנו וגורם לנו שום ושום לחפש, לבדוק, להרגיש ולא להרפות.

מתוך התשוקה הזו הקמנו את האתר שלנו שהוא גם החנות המקוונת. זה הוא סוג חדש של שיווק, שאנחנו מאמינים בו מאוד. למה? כי המבחר אף פעם עוד לא היה כל כך זמין ונוח לייצוג כמו באינטרנט. כל הדגמים בכל הצבעים מיוצגים באתרנו www.graphyness.co.il, ואת כולם ניתן להגדיל ולעיין בהם באמצעות זכוכית מגדלת. יש פתרון יותר מוצלח?

אז, זה הוא סוד הגישה שלנו בגרפינס | טישרטים מעוצבים. ואנחנו מזמינים אתכם לחלוק אתנו את החוויה, את האהבה לטישרטים, הדפסים ולבגדים מעוצבים.

מוכנים? אז, תבואו לבקר, אנחנו תמיד כאן בשבילכם,

גרפינס | טישרטים מעוצבים




***************************************************


טישרטים מאוירים וזכויות היוצרים

מצאתם תצלום יפה ורוצים להדפיס אותו? נכון, השאלה הראשונה שמתעוררת במקרה כזה – של מי זכויות היוצרים, ואיך רוכשים תמונה.


ישנו אי צדק מסוים שמעסיק כבר דורות רבים של גרפיקאים וצלמים: למה לגבי התצלומים עולה שאלה של זכויות, אך היא כמעט אף פעם לא מתעוררת במקרה של יצירות גרפיות?  


שאלה טובה, וישנן מספר תשובות לזה. אחת מהן - היא חוסר היכולת לעקוב אחר התגלגלות היצירות הגרפיות כשהמוצלחות שביניהן הופכות במהרה לנרטיבים פופולאריים ונחלת הכלל.


אך, בינתיים, כל עוד שאלת זכויות היוצרים בגרפיקה נשארת פתוחה, הגרפיקאים החליטו... לא לפספס הזדמנות חדשה, ולתפוס בלעדיות על תחום האיור. והצליחו J


הכל התחיל משנות ה-80 כשהאיור נכנס לתחום העיצוב התעשייתי. מאז ועד היום הגרפיקאים שעוסקים באיור השתלטו על תחומי הפרסום, הקרייטיב והמיצוב.  


ובאיור דווקא, כמו בצילום, זכויות היוצרים הופכות למילת המפתח. למה? וכאן נגענו בשאלה השנייה: מה הוא הסוד של זכויות היוצרים. גרפיקאים פיתחו שפה מינימליסטית כדי לבטא מסרים. לכן, מאז ומתמיד גרפיקה הייתה נתפסת כאובייקטיבית וניטראלית. לעומתה, האיור מעניק ליצירה פרשנות אישית וסובייקטיבית. וגם אם תרצו לאייר מסר דומה – לא תצליחו להעתיק אותו במדויק. בתנאים שכאלה מי לא ישמור על זכויות היוצרים?! :)


וכמובן, לשאלה הפרקטית: איך נראה איור על הטישרטים?




כל הדגמים בחנות המקוונת של גרפינס: www.graphyness.co.il

******************************* 

להסתכל בקנקן ו... לגלות בו


מי היה מאמין שלאנושות לקח למעלה מ-35 מאות שנה עד שהתחילו לייצר מהכותנה טישרטים? פריט לבוש כ''כ פשוט וחיוני - אבל איזו היסטוריה מדהימה...



האזכורים הראשונים על בד כותנה מצויים בכתבים עתיקים בהודו (1500 לפנה''ס) ומצרים (המאה ה-12 לפה''ס). השרידים של בד עצמו מלפני 5000 שנה נמצאו במקסיקו.

ואכן, כותנה הפכה לחומר גלם מועדף לייצור בדים בארצות חמות שבהן היא צומחת, והיא הופיעה יחסית מאוחר באירופה. בתקופת המהפכה התעשייתית תחת השלטון הבריטי (במאה ה-18) התאפשר ייצור המוני וזול של אריגי כותנה.

קטיף כותנה, ארה''ב. ניו יורק טיימס, 1911.
מקור: ויקיפדיה


הביקוש הרב לכותנה נקשר לאיכות הבד, קלילותו ונעימות המגע שלו. היום הבד מוצא שימוש בתעשיית הטישרטים (חולצות טריקו), כי הוא מאפשר לשלב טכניקות חדישות של הדפסים ולהעשיר את עולם העיצוב.

לכותנה ישנה היסטוריה עתיקה גם ביהדות ואזכורה הראשון מופיע בתלמוד הירושלמי. בשל דמיונם של עלי הכותנה לעלי הגפן, החכמים פסקו לא לזרוע בסמוך לגפן את זרעי הכותנה. מכאן נגזר גם השם של "צמר גפן" המיוצר מכותנה.
שיח כותנה.
מקור: ויקיפדיה, H2O-C


בשנים האחרונות גם ישראל מצטרפת לטרנד העולמי של עיצוב הטישרטים כענף עיצוב נפרד וייחודי. עם הטרנד הגיעו לישראל גם טכניקות חדישות, וההדפסים מתבצעים על טישרטים איכותיים, במגוון צבעים וגוונים.




כל הדגמים של טישרטים מעוצבים, בדים וצבעים – באתר:

********************************************** 


תולדות הטישרטים עד ימינו 


מי חשב שהחצייה העליון של פיג'מה מהמאה ה-19 יהפוך לפריט לבוש מגניב - טישרט -
ויסחרר את עולמם של הצעירים בימינו?


כנראה שהאשמים בכך הם לא אחרים מאשר... הכורים. כן, לצד הפועלים ממפעלי התעשייה הכבדה שלבשו טישרטים בסביבת עבודה חמה בשל הנוחות שלהם.


מהפועלים קשיי היום את טרנד הנוחות קלטו מלחי הצי האמריקאי במלחמת ספרד - ארצות הברית (1898). בעקבות המלחמה, ארה''ב השתלטה על מושבות ספרד בים הקריבי ובאוקיינוס השקט. אך, לפני שזה קורה - המלח האמריקאי, איך נאמר, הרגיש חוסר נוחות בתנאי האקלים הטרופי, והחליט להתפשט במידת מה. והסתבר שצדק. הבגד הנוח עשה את שלו: כך נראה החייל האמריקאי שנע בחופשיות בשדות הקרב (תמונה 1), שמולו הזיכרון הקולקטיבי תיעד את אנשי הצבא הספרדי במדים מכופתרים עמוסי פרטי לבוש (תמונה 2). הפער די זועק, לא?


מקור ויקיפדיה.  UserBarbe-Noire


מקור ויקיפדיה.  Ches

ובחירתם של החיילים והפועלים ניצחה. טישרט הפך לפריט לבוש נוח, קל לניקוי, זול, פריט שאינו מתקמט ולא מאבד ממראהו גם אחרי פעילות מאומצת.


מה הפלא שהבגד מוצא תומכים נלהבים גם בתקופת השפל הכלכלי וגם לאחר מלחמת העולם השנייה? אבל, אז אף אחד עוד לא ציפה שהטישרט יהפוך לטרנד גם בקרב הצעירים ממעמד מיוחס. פריצת הדרך הסתמנה בסרט האמריקאי "חשמלית ושמה תשוקה" (1951) שבה, לראשונה, הגיבור הראשי סטנלי, בכיכובו של השחקן מרלון ברנדו (המוכר יותר מ-"הסנדק"), בחור חסון וגברי, לובש טישרט כפריט לבוש מיצובי.


מקור: ויקיפדיה.  Rossrs

ברנדו יישם שיטת משחק חדשה שפותחה ב"אולפן השחקנים" (Actors Studio) והתבססה על שיטת סטניסלבסקי, ופירושה - קלילות מול המצלמה וחופשיות כאילו אין מצלמה מולו. פלא שלעיצוב הדמות נבחר טישרט? וזה קורה שוב. הדמות הפכה לאיקונית (הקריאה "סטלה!!!" שפורצת מפיו של ברנדו סוללת דרך לשורה של חיקויים בז'נר סטנדאפ). והטישרט מתחיל את מסע הסחרור לארונות הבגדים של הצעירים.


תחילה, (איך לא?) תופסים עליו טרמפ כמה חברות מסחריות, שמשווקות על הטישרטים לוגואים מסחריים. אבל, מה לעשות, הצעירים לא פראיירים, במקום לשמש זירת פרסום לאחרים, הם הופכים את הטישרט לזירה חופשית לביטוי העצמי.  


ילדי הפרחים של שנות ה-60 – ההיפים – סימנו אותו לביטוי מחאתי. אך, החל משנות ה-80, טישרט הופך לפריט לבוש שאין אחר כמוהו לביטוי האישי מכל סוג. מאז... העולם נושם טישרט. אל מגמת "שחרור הבגד מכבלי העומס" הצטרפה גם ארצנו הקטנה. בשנים האחרונות, עם הפיתוח הטכנולוגי, גם העיצוב הטישרטי המקומי הופך למעניין ותחרותי יותר. הטישרט עובר שינוי מהותי ועמו משתדרג גם ענף ההדפסים והביגוד. רוצים גם אתם להשתכלל ולהצטרף למהפכת העיצוב? אז, שלא תפספסו - עם הטישרטים האלה מי יודע, מה צפוי לנו מחר?.. J


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה