20% הנחה על קולקציית המדבקות לעיצוב הבית והרכב! - עכשיו בגרפינס

20% הנחה 

על כל הקולקציה של מדבקות 

לעיצוב הבית / חלונות / קירות / הרכב

כנסו:

https://www.graphyness.co.il/sticker

סטודיו גרפינס

טישרטים מעוצבים ומתנות מאוירות

www.graphyness.co.il

נזקי קורונה בתחום האמנות כבר החלו...

קורונה מכרסמת עיתונים: קריקטוריסטים נשארים בלי עבודה.

לפני שנה וחצי, כשהתקיים הכנס הבינלאומי של קריקטוריסטים בפריס, שום דבר לא בישר על שינויים בתחום. "קשה להגיע להסכמה בין הקרטוניסטים" – סיכם את הכנס דאריל קאגל, ראש האיגוד הלאומי לשעבר של הקרטוניסטים בארה''ב. הוא ציין שתי בעיות עיקריות שנדונו בו: צמצום שוק העבודה בעקבות גסיסת העיתונות המודפסת ונושא האלימות כלפי העמיתים למקצוע.

בימים אלה קולו של קאגל נשמע מודאג הרבה יותר. "אל תתנו לנו למות!", כך התחילה המודעה באתר של התאגדות הקרטוניסטים בארה''ב cagle.com, "המקצוע שלנו בסכנה...". " נגיף הקורונה מוחץ אותנו. אפילו לפני פנדמיית הקורונה שקיעת העיתונים איימה להכחיד את הקריקטורה הפוליטית. כיום, העיתונים שוקעים ומושכים אחריהם גם את הקריקטוריסטים. אנחנו זקוקים לתמיכתכם... בבקשה, עזרו לנו!"

לנו, כישראלים, לא לגמרי ברור למה כל זה אקטואלי ואיך דבר קשור בדבר, כי אפילו המילה "קרטוניסט", כמו גם המקבילה העברית שלה "קריקטוריסט" לא לגמרי נמצאת במוקד השיח הציבורי בישראל, למרות ההתעסקות האינטנסיבית שלנו בנושאי הפוליטיקה והאקטואליה.

לפני כעשור, כשדאריל קאגל ביקר באוניברסיטה העברית, בחוג לתקשורת, בהזמנת פרופ' לימור שיפמן, שעוסקת בנושא ההומור בתקשורת המקוונת, אחת השאלות הראשונות שהוא הפנה לקהל הסטודנטים, אנשי עולם התקשורת לעתיד, הייתה - "מי מכם שולט בתוכנת פוטושופ (או, כל תוכנה גראפית אחרת)?". בין 100-150 סטודנטים שנדחסו לאולם, נמצא אז (סתיו 2009) סטודנט אחד שהתנסה קצת בפוטושופ. מאז המצב לא השתנה בהרבה. תחום התקשורת הוויזואלית שהסתפח לעיתונות ועוסק בקריקטורה הפוליטית עד היום נמצא בגדר שדה בין-תחומי בין החוג לתקשורת ויזואלית (לדוגמה, בבצלאל) לבין החוג לתקשורת (ששייכים למדעי החברה). הצעד של פרופ' שיפמן להזמין דמות אגדית, ועוד מחו''ל, שבפועל עוסקת בתחום ומסבירה לקהל העיתונאים לעתיד איך מתבצע בשטח תהליך הפקת קריקטורה במערכת העיתון, היה, ללא כל ספק, צעד נועז וחלוצי.  

עד היום, אפשר ללמוד יותר על תהליך היצירה והפקת הקריקטורה הפוליטית בעיתונות מן ההרצאות, לדוגמה, של שלמה כהן בכנסים של חברת אריג'נט (יבואנית לוחות וואקום), מאשר מהחוגים לתקשורת באוניברסיטאות. על המצב הלא המזהיר בתחום מעיד גם אחד הפוסטים של שלמה כהן בפייסבוק על אודות עבודתה של קבוצת מתנדבים במוזיאון הקריקטורה שהצילה כמה יצירות, ואף יוצרי הקריקטורה.

(וכן, אתם לא טועים, הפוסט זכה ל-4 לייקים בלבד.)

זה נכון שבתרבות המערבית צריכת התכנים הוויזואליים שונה בתכלית. זה בא לידי ביטוי לא רק בפופולאריות של ספרי הקומיקס שקשה לדמיין כמותה אצלנו. הדבר השתרש בארצות המערב עוד מימי הביניים, כאשר הנרטיבים מן התנ''ך והברית החדשה הונגשו לציבור הרחב שעוד לא ידע קרוא וכתוב, באמצעות מוסדות הדת - ציורי קיר (פרסקו), ציורי תקרה וציורי רצפות בכנסיות, באמצעות תבליטים, חריטה ופיסול. כמובן, לקידום התכנים הוויזואליים תרמו רבות המצב הפוליטי והצרכים האידאולוגיים.

אבל, גם אצלנו, בעיקר מאז קום המדינה, מתחילה להתפתח מסורת של שיח ויזואלי בנושאים פוליטיים ואידאולוגיים. למרות השמות הבולטים שפרצו דרך בתחום הקריקטורה הפוליטית בעקבות דוש, היום מעטות הזירות בתקשורת המקומית שמקדישות לקריקטורה פוליטית מקום בולט. לאור זאת, הקריאה של דאריל קאגל אקטואלית אצלנו אולי אפילו יותר מאשר במערב.

מאז המהפכה הצרפתית קריקטורה הפכה לתחום מרתק ועוצמתי והשתלבה בעיתונות. וזה לא פלא. בעולם דאז, נטול אמצעים טכנולוגיים כמו צילום והקלטה, מאייר הופך במערכת העיתון לדמות שמגשרת בין הקורא לכתבה: הוא מנגיש, מפרש ומעניק לקורא הזדמנות נוספת לשנות את זווית הראיה על הידיעה העיתונאית.

כוחה של קריקטורה – להביע בצורה מלוטשת מסרים פוליטיים ואידאולוגיים מורכבים שנשענים על קורפוסים תרבותיים ותפיסתיים רב-ממדיים. לא במקרה עיתונות מגייסת אותה לקידום התכנים. קריקטורה פוליטית שקיבלה מנוף בתקשורת, התחילה להתפתח ולהצמיח אסכולות שונות.

אבל, בעידן הדיגיטלי תחום הקריקטורה ניצב מול אתגר משמעותי, ולאו דווקא בגלל האמצעים הטכנולוגיים שמזוהים עם הניו מדיה. מאז שנות ה-90 תחום הוויז'ואל, עם פיתוחי אדובי ושאר ענקיות המדיה, הפך לטכנולוגי ומעודד את אנשי המקצוע להשחיז כלים. כיום הוא, כנראה, בין התחומים הבודדים במשק שבו השליטה באמצעים דיגיטליים נשקפת בכל קבוצות הגיל. גם האווירה של שנות ה-90 תרמה רבות לשינוי. "בשנות ה-90, - לדברי שאוגנסי (Shaughnessy, 2009: 101) מרצה לתקשורת חזותית במכללה המלכותית לאמנות בלונדון, - אני שמתי לב לשינוי הדגש: הסטודנטים היו מאותגרים יותר לחשוב בחופשיות; לראות במעצב מעבר לספק השירות החופשי". הערה זו מתאימה, בעצם, לכל התחומים בתקשורת הוויזואלית בתקופה זו.

אווירה זו עודדה רבים להרחיב את תחומי הפעילות ולאמץ כלים ממקצועות ויז'ואל שכנים. כך, לדוגמה, רוב המאיירים כיום משתמשים בתוכנת פוטושופ, למרות שהתוכנה במקור פותחה לצורכי עיבוד התמונה בלבד. גם כשחלק מהאמנים ממשיכים לאייר סקיצות בשיטות ידניות מסורתיות, המעבר הבלתי נמנע למדיום הדיגיטלי לצורכי ההפקה מעודד רבים להתנסות בתחומים חדשים. כך נולד הסינקרטיזם (השילוב) בין הכלים ותחומי הדעת השונים בתחום הוויז'ואל – גרפיקה, איור, אנימציה, וידאו, שמע, תוכנות תלת מימד, פיסול דיגיטלי, ועוד.   

באופן מפתיע, עיתונים מקוונים די מתעלמים ממיומנויות אלה. לרוב, עיתונות מקוונת העתיקה מן העיתונות המודפסת מדורי קריקטורה פוליטית בשלמותה, כמעט אחד לאחד – בפורמט jpg, מותאם להפקה. השתנתה רק הרזולוציה – הנפח שירד מ-150 ל-72 / 96 dpi. חלק מן האתרים כלל לא מגלים צורך במדורי קריקטורה. ואכן, אם שמתם לב, גם הקריאה של דארל קאגל על איום הכחדת המקצוע מדברת על עיתונות מודפסת ("newspapers") בלבד.

בעניין זה צריך להגיד כמה מילים על היחסים המתוחים בין התקשורת המודפסת והמקוונת. בסקירה לאחור, העיתונות המודפסת בעידן המקוון ניסתה לשמר את מעמד הבכורה ולמצב את עצמה כ"עיתונות פרשנית", עיתונות "חושבת", שעוסקת בניתוח מעמיק. גם אנשי האקדמיה בתחום התקשורת (Beyer, 2006; Randle, 2003; Riley et al., 1998 ואחרים) ניסו להטיל על העיתונות המקוונת תפקיד צנוע של "המדווחת מן השטח", מעין העוזרת והמתלווה לעיתונות המסורתית. מתוך שאיפות אלה מערכות העיתונים שבאחריותם היו גם מהדורות מודפסות וגם אינטרנטיות, ניסו להזרים למהדורות המקוונות את משאבי האנוש הצעירים והפחות מנוסים. גם האקדמיה באותן השנים מדווחת על שגיות מרובות בזירה המקוונת לעומת המודפסת Neuberger, 1998)). לעיתונות המקוונת לא היה הרבה מה לערער על כך בשנים הראשונות, כי המתח התבסס על מיומנות שמתפתחת עם השנים.  

עם כניסתו של השחקן הנוסף לזירה – "הקורא" / "הגולש" – מאזן הכוחות בין העיתונות המודפסת והמקוונת החל להשתנות. מהדורות מקוונות - החינמיות, המעודכנות והזמינות יותר – העלו את שיעורי הגלישה. במהרה, אתרי החדשות הפכו לאתרים שהביקור בהם הפך לשגרה יומיומית עבור מיליוני גולשים בעולם. מפעם לפעם גם הסיקורים העיתונאיים במהדורות האינטרנט הפכו למתחרים רציניים שלא נתנו הנחות לעיתונות המודפסת. הגבולות בין העיתונות המודפסת והמקוונת החלו להיטשטש. כתוצאה מכך, המהדורות המודפסות החלו לבצע שינויים מערכתיים. בין החלוצות בתחום הייתה הניו יורק טיימס שבמקום התחרות במהדורה המקוונת החלה לווסת את הזרמת הקוראים ובפועל הכריזה על הספירה לאחור של מהדורת הדפוס:

בראיון נדיר ל-TheMarker מסביר ארתור סולצברגר, היו"ר והמו"ל של ה"ניו יורק טיימס", שהתפקיד שלו הוא "לנהל את המעבר" מהדפוס לאינטרנט. רווחי העיתון שלו יורדים זה ארבע שנים ברציפות, שווי השוק של החברה שלו יורד, המניה שלו מפגרת הרחק אחרי מדד המניות האמריקאי, הקבוצה שבראשה הוא עומד דיווחה לפני שבוע על הפסד של 570 מיליון דולר בגלל מחיקות והפסדים בעיתון ה"בוסטון גלוב".

ואמנם, המאבק טרם הוכרע, דבר אחד אפשר להגיד בוודאות אודות הסביבה התחרותית שבה צמחה העיתונות המקוונת – באתרי החדשות נוצרה מסורת הזרמת תכנים ויזואליים שנמצאת בהישג יד, מתוך שאיפת המערכת לפרסומי בזק שעומדים בתנאי תחרות קשים.

הדבר בא לידי ביטוי בעיקר ב"תמונות האילוסטרציה" שמלוות כתבות עיתונאיות. אתרי חדשות נעזרים במאגרי גרפיקה פתוחים לכולם, כמו שאטרסטוק (shutterstock). התמונות נרכשות באמצעות מנויים וכל אתרי החדשות במדינה חולקים את אותם מקורות מידע ויזואליים. באופן בלתי נמנע, התמונות חוזרות על עצמן בתדירות די גבוהה, בעיקר בכתבות שמוקדשות לנושאים חופפים באתרים שונים. לפעמים, מנגנון שכפול התכנים הוויזואליים מגיע עד קוריוז שמוריד במידה מסוימת מן האיכות של התוכן החדשותי.   

גישה זו פוגעת בראש ובראשונה בתדמית של העיתונות המקוונת. באופן צפוי, לפי גישה זו, תכנים ויזואליים מושקעים, כמו קריקטורה, הופכים למיותרים. אמנם, הפורמט הדיגיטלי מאפשר היום לבצע פרויקט איורי באיכות גבוהה תוך פרק זמן יחסית קצר, כדי לענות לצורכי העיתונות המקוונת. אבל, לפני שלב הביצוע בא שלב גיבוש הקונספט, אשר כן מצריך השקעה, תכנון ומידה לא מבוטלת של השראה או חיבור אישי לנושא. מול תוכן מוכן מראש שמוזרם לאתרים אוטומטית מתוך מאגרים גראפיים, לפי מילות מפתח בנושא הכתבה - תהליך יצירת קריקטורה בהחלט אינו תחרותי.ואכן, כבר מזמן היינו מאבדים את הז'אנר לולא ניסיונות מוצלחים יותר של חלק ממדינות אירופה המערבית בהן תרבות ויזואלית חזקה עד כדי כך, שהיא דרבנה גם את העיתונות המקוונת לגבש מנגנון שילוב קריקטורה פוליטית, ואף – במקרים מסוימים - אפילו להעניק פלטפורמה לאמנים להציג את עבודתם באתר במספר מדורים שונים בו זמנית.

בישראל, ואפילו בארה''ב, למרבה הצער, הקונספט הזה לא עבד. כאן קריקטורה פוליטית נלחמת כדי לשרוד, אפילו כאשר נוצרות יוזמות מן השטח כמו הפלטפורמה הדיגיטלית של קריקטורות יומיות מוכנות, באתר של התאגדות הקריקטוריסטים cagle.com.

ואם עדיין יש סיכוי לחשב את המסלול מחדש, ולתקן את המצב – זה הזמן להזכיר את יתרונותיה הבולטים של קריקטורה פוליטית על פני כל תוכן ויזואלי אחר עבור השיח הציבורי, יתרונות שבזכותן היא הפכה לחלק אינטגרלי מהתקשורת כמדיום נבדל וייחודי.

בין תכונות אלה – שפת הנגשה מינימליסטית שמצליחה להביע מסרים אידאולוגיים מורכבים באמצעים מושחזים. הבניית שיח אוניברסלי חוצה הגבולות, אשר אפילו בימי מלחמה בין קבוצות לאומיות שונות מצליח לפתח מערכת מטפורית שמובנת לשני צדי המתרס בסכסוך ואפילו לגורמים הלא מעורבים ישירות / "המתבוננים מהצד". ואולי התכונה החשובה מכולן שבזכותה הקריקטורה חדרה לשיח הציבורי: תהליך היצירה – שהופך את התוכן לפרשני.

כמובן, אי אפשר להטיל את מלוא האחראיות רק על העיתונות. אנחנו, כצרכני העיתונות, לגמרי נושאים באחריות. ואם חשוב לנו לנהל שיח עשיר בזירה הציבורית שמגייס את כוחה של אמנות, כנראה, שהגיע הזמן לדבר על זה.

- 

טולי גרפינס

חדש: טישרט מצחיק שלא תרצו לפספס!

חדש! טישרט מאויר "מגדלור" בסגנון קומיקס. 

עם רדת הליל המגדלור מתעורר לחיים, ואיתו - גם השודדים ורוחות הרפאים... באיור זו מצאו ביטוי נרטיבים על העולם הקסום של שודדי הים, הרפתקאותיהם ואמונותיהם הטפלות.

מתנה מושלמת לחובבי הומור, הרפתקאות ומתנות מקוריות.




להזמנה ופרטים נוספים כנסו:

https://www.graphyness.co.il/product-page/2010-a-night-lighthouse 

סטודיו גרפינס

טישרטים מעוצבים ומתנות מאוירות

www.graphyness.co.il

חג פסח שמח!

פרויקט חדש!

"מגדלור"

בקרוב יהיה זמין באתר של שלנו, בהדפסה על טישרטים

www.graphyness.co.il

חג פסח שמח!

סטודיו גרפינס